מתוך פורום ריקודי בטן, תפוז.
גישתי בנושא הוראת ריקודי בטן לילדות.
מאת: keren alfasiו 10/05/07 | 23:54
אני מלמדת ילדות כבר שלוש שנים החל מכתה א ועד ג'. לפני שלוש שנים, החלטתי שאני רוצה ללמד ילדות ריקודי בטן ממקום של לאפשר להן אלטרנטיבה (מאוד טובה) לבלט וגם מהמקום שריקודי בטן זה דרך חיים, פילוסופיה שלמה וחכמת חיים בעיניי ויפה יהיה אם ילדות יגדלו על תפיסות עולם "מזרחיות".
במתנ"ס בו אני מלמדת, מנהלת ביה"ס למחול סבורה שבלט הוא הבסיס לכל סוגי המחול. ולכן, היא ממליצה ומאוד לוחצת על כל ילדה שרוצה להתחיל לרקוד - ללמוד בלט. אבל... הרבה ילדות לא אוהבות בלט. ואז בגיל צעיר אין להן אלטרנטיבה או שהן מנסות את הבלט ומחליטות שריקוד זה לא בשבילן. בכל מקרה, כאחת שלמדה בלט בערך 14 שנה (באהבה מאוד גדולה), חשבתי שאכן בלט הוא היסוד/בסיס לכל המחולות שבאים מהמערב. אם כך, חייב להיות גם בסיס לכל המחול שבא מהמזרח.
כך יצרתי תוכנית מיוחדת לילדות שמקנה להן המון משחק בריקוד, תקשורת ודיאלוגים בין הילדות בריקוד, פיתוח הקשבה למוסיקה, יכולת אילתור/יצירה, עבודה משולבת עם המון דמיון, שימוש באלמנטים מהטבע על מנת להעמיק לחבר ולפשט את הריקוד, התמצאות בגוף, התמצאות במרחב, הבעה בריקוד, זקיפות, עמידה, משחקים עם שיווי משקל, ועוד ועוד... יתכן שאת כל זה עושים בטרום בלט, אבל למה לא לעשות טרום ריקודי בטן? למה לא טרום עם מוסיקה מזרחית, ועם יסודות של מחול מזרחי? עם תפיסות עולם יותר "רכות", למה שילדות לא יקבלו בגיל צעיר את המתנות של ריקודי הבטן- אהבה וקבלה עצמית, קבלה של הגוף, קבלה שכל אחת מיוחדת במינה בדרכה, הכרת עצמך - חולשות/חוזקות ועוד טוב אתן מכירות את כל היתרונות והתחושות שהריקוד הזה עושה. אז לרוב בכיתה א, ו-ב' אני לא מלמדת הרבה טכניקה ויותר נותנת להן להנות מהתנועה עם הגוף המוסיקה והחברות.
משך שלושת השנים ראיתי ילדות מופנמות ושקטות נפתחות ופורחות. ראיתי ילדות שלא היו קשובות למרחב סביבן וניתקלו או חדרו למרחב של ילדות אחרות ללא הבחנה מתחילות להיות מודעות למרחב סביבן, ילדות עם קשיים חברתיים נפתחות ומצליחות ליצור תקשורת חדשה עם חברות, ילדות עם בעיות קשב וריכוז שהצליחו להיות שקטות ומרוכזות ומסוקרנות. וילדות שקוראות אוויי, מה ניגמר השיעור!!!, ולא רוצות ללכת הביתה.
השנה זו הפעם השלישית שאני מעלה הופעה של הילדות במחול מזרחי במסגרת ההופעה הגדולה של ביה"ס למחול. התגובות לריקוד שלהן מאוד מרגשות, אני תמיד משתמשת בנושאים מעולם הילדות (ברוגז שולם..) ומקפידה שלא לחשוף אותן (מבחינת לבוש). ההופעה בסוף שנה היא המבחן האחרון לכל מה שעברו בשיעורים משך השנה - אני תמיד רואה ילדות שעושות קפיצה "נפשית" מאוד גדולה. פתאום אפשר לראות את עמוד השידרה שלהן זקוף והביטחון ניכר בגופן.
השנה הסתכלתי באופן מיוחד על ההבדלים הגופניים בין ילדות שהגיעו אלי ללא כל רקע בריקוד, ילדות שהיו אצלי שנה קודם וילדות שבאו מהבלט וזה פשוט מדהים. הילדות שבאו מהבלט והילדות שהיו אצלי שנה קודם הפגינו יכולת שליטה בגוף ובמרחב (שליטה הכוונה היא לדברים פשוטים כמו רגל קדימה, הצידה אחורה, העברת משקל, צעדים, עבודת ידיים, חוש קצב, זכירת משפטים תנועתיים ועוד) לעומת ילדות ללא כל רקע בריקוד שהיה להן מאוד קשה "לחנך" את הגוף ולהתמצא בו. והפערים השנה במיוחד היו מאוד גדולים.
וכן, מידי פעם מגיעות אלי אמהת שמתעקשות ורבות איתי ורוצות להכניס את ביתן בת השלוש/ארבע לחוג. לי זה ממש כואב, לראות גוף רך עדיין מזכיר גוף של תינוק, שרק למד לא מזמן לקום וללכת וכבר מבקשים ממנו לעשות דברים מדוייקים, "לדבר ברור" מהגוף. שלא לדבר על הנזק לילדה הקטנה שלא מצליחה לבצע את התרגילים שלא באשמתה, ומרגישה לא מוצלחת... לכן אני שמה את הגבול של כיתה א' מינימום!!
אז לסיכום, אני אומרת ילדה שרוצה להתחיל לרקוד - קדימה. כל דבר שהיא אוהבת ונהנית ממנו טוב, בלט או מחול מזרחי - העיקר לרקוד...(אני התחלתי בגיל 3 ובעיקר כי אמא שלי היתה צריכה קצת שקט ממני....אבל אז כנראה גיליתי שאני מאוד אוהבת את זה).
חשבתי אולי לעלות קטעי ווידאו מהופעת הילדות, אבל אני לא בטוחה שמותר לי?? (אני חושבת שזה מצריך אישור מכל ההורים). שנה שעברה עשיתי ריקוד עם מוסיקה של עמר פארוק וקראתי לריקוד חגיגת האביב. הילדות רקדו עם צעיפים שניקשרו על ראשן וניפתחו למעין כנפיים צבעוניות והיה מדהים. הריקוד סיפר את הסיפור של הסביון שכל זרעיו עפים ברוח ועל הזרעים שהופכים לפרחי האביב...
להתראות,
קרן אלפסי
לקישור המלא בתפוז לחץ כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה